"אני לא חושב שהעבר באמת מפסיק להיות קיים.
הזכרונות נחווים כסוג של מציאות, לא כסיפור על מה שהיה ואיננו.
בעצם גם מה שהיה לפני שנייה אחת הוא כבר עבר, כלומר זה רק זכרון. אני רק זוכר את כתיבת המילים שאני כותב עכשיו, כי מייד ההווה הופך לעבר. ומה שעבר קיים רק כזכרון. אם זכרון זה לא מציאות אז אין מציאות בכלל.
יש זכרונות מלפני שנים רבות שפתאום עולים, זה אומר שהם היו קיימים תמיד, גם כשחשבנו ששכחנו. לפעמים הם מבהיקים יותר מההווה (כלומר מהזכרון של העבר הקרוב שאנו מדמים שהוא ההווה).
התודעה שלנו עשוייה רק מזכרונות. העולם שלנו כולו זכרונות. אנחנו רק סך זכרונותינו.
זכרונות לא נמחקים עם הזמן, וגם המוות לא באמת ימחק הכל. לא יודע איך ומה כמובן, אבל באיזשהי דרך שלא ידועה לנו.
כמו שהכוכבים צריכים את רקע החושך, כך אני מרגיש שאני צריך את רקע המוות לחיי.
בלי החושך לכוכבים אין אור, בלי המוות החיים אינם חיים. החיים זה מה שנכתב על נייר המוות."
שירים מאת ניר שטרן 