34

אני שיר שאסור לגלות מי כתב

אפילו לעשן אסור

לילות ישראל בונדק

.

אוזניות מתחת לכרית

נוגע בווליום בשבת

שלושה ילדים טהורים

מוטלים על מזרן

כאילו נכבו פתאום

ובאוזן

מה לך ילדה

.

.

.

.

* * *

.

.

.

.

אבנר זקן יעקב נשאווי

זה כורדי זה עירקי

אתי לוי מרוקאית

שרה בקווקזית

אקשן אש מליון דולר

חזה גדול מדביקים הרצל

מָחְייה ערק חצילים

על הניסים ועל התהילים

לנענע

על השולחנות

בזהבים

בעינטוזים

באם אימא

זזים הבזזים

.

אני ההלך ניסו המלך

ניסו הלך באו שנות התשעים

למשה נגר הלכה הילדה

הגוף חם הראש כבד

לך מפה ילד

נגמר המלבורו

אני לא מתפקד

33

שירים מסורבלים גושים כבדים

נְפָלים ממחצבה נטושה

נערמים כעורים

בלי מנגינה

שיירי רחם קניבלית

גרוטאות

יבבת גבר מזדקן

בלי חן

אי אפשר לראות

שהם תינוקות

32

"אני לא חושב שהעבר באמת מפסיק להיות קיים.

הזכרונות נחווים כסוג של מציאות, לא כסיפור על מה שהיה ואיננו.

בעצם גם מה שהיה לפני שנייה אחת הוא כבר עבר, כלומר זה רק זכרון. אני רק זוכר את כתיבת המילים שאני כותב עכשיו, כי מייד ההווה הופך לעבר. ומה שעבר קיים רק כזכרון. אם זכרון זה לא מציאות אז אין מציאות בכלל.

יש זכרונות מלפני שנים רבות שפתאום עולים, זה אומר שהם היו קיימים תמיד, גם כשחשבנו ששכחנו. לפעמים הם מבהיקים יותר מההווה (כלומר מהזכרון של העבר הקרוב שאנו מדמים שהוא ההווה).

התודעה שלנו עשוייה רק מזכרונות. העולם שלנו כולו זכרונות. אנחנו רק סך זכרונותינו.

זכרונות לא נמחקים עם הזמן, וגם המוות לא באמת ימחק הכל. לא יודע איך ומה כמובן, אבל באיזשהי דרך שלא ידועה לנו.

כמו שהכוכבים צריכים את רקע החושך, כך אני מרגיש שאני צריך את רקע המוות לחיי.

בלי החושך לכוכבים אין אור, בלי המוות החיים אינם חיים. החיים זה מה שנכתב על נייר המוות."

31

עצבים עצבים

מתוחים כמו מיתר קשת

מושך כדי לירות חץ ברזל ענק

המיתר נקרע

תמיד היה קרוע

.

סמרטוט סמרטוט

בובה על חוט

יורה חוטי תפירה

ומתנצלת

.

עצבים עצבים

נרקבים לפתיתי שלג ירוק

נופלים בתוכי

משמי קרקפתי אל רצפת עקבי

ואין כלום באמצע

.

ביום

השרירים רכיכים

ישן תוך תנועה

כמו רגוע

בלילה

חולם שאני יורה

ממכונת יריה כבדה

מחרך בקיר בטון עבה

והשרירים מכווצים לאבן

30

כלב הוא עפר חם עפר חי
כמוני
דגים אין להם פרווה
יש מהם שקופים
וחומם כחום המים
.
צמחים אין ירוקם מצבעי האדמה
אלא מיסוד תכלת רקיע
עשב זיעת שמיים מתמצית אדמה
עץ נפתולי עפר פעור פה אל מעלה
דוחף שרשיו למטה ודוחק עצמו למעלה עד מוות
תפילתו עלוות גוני שמיים
אותה נושא ברוך
שירו בקול דממה
כשיר פָּרוֹת התכלת הרועות בשמיים
אינן נראות על רקע השמיים
.
מזוננו מירק גון שמיים
זורם בעורקינו המתנפחים
מניע אוויר דיבורינו
מבעיר עפר כאבנו
אליו אנו נמים את שנתנו

29

לתרופות יש שמות
עם מוזיקה משלהן
הרבה איקס
קסנקס קלונקס ציפרלקס
קופקסון דקסמול
גם הרבה אול
פאראצטמול
יש זכרים כמו גלימפיריד אמאריל
נקבות כמו סימבלטה סונטה
יש גם רסיטל
שזה בן כמו אייל
או בת כמו חמוטל
לבקבוקים בטן הריונית
קטנה
מטריושקה
צלמית פריון
לסוכריות צבעי פירות
מרות
שדות רעלים תומכים
הוריים מרפאים
בלי שמש
בלי שמיים
יש גם לין
ריטלין
להשקיט את החי
פורמלין
לשימור הגופה
יש גם איר
שלוש פעמים ביום
לדפוק את הראש בקיר

28

חוקר ביאחב"ל
גר בראש העין
קוקו אסוף
קרחת וזיפים
.
קמטי אופי
סדקים בשפתיים
עיניים חצי סגורות
רואות הכל
.
היא לא ידעה
חגוֹרה ומכנסיים
קטנוע גדול
דוהר בכביש חמש
.
אקווריום קטן
טוסטר כיריים
חשבון מים אדום
וקפה עם הל
.
חול בפה
עשן בעיניים
מצאו אותו בין עשבים
בלילה של אביב
.
תרופות בתרמיל
סיגריות טיפות עיניים
טווח אפס אמר הכתב
הקריינית השפילה מבט
.
אמא בשמיים הקיצה
רוקדת עם בנה השב
אגן אגן פורשים ידיים
צעד תימני ואחר כך סיבוב
.
זזים בתוך הגרוב
זזים בתוך הגרוב
צעד תימני סיבוב
זזים בתוך הגרוב

27

בחדרי יש מזרן

מטר שישים על מטר תשעים

עליו כרית כרית כרית ועוד כרית קטנה

שמיכת צמר גפן שמיכת פליז עבה

שתי שמיכות קיץ ועוד שמיכה קטנה

זה הקן שלי

יש לי כעשר נקודה שבע קוב אוויר

וחלון

מודם מחשב וטלפון

תמונות שציירתי ועציץ

ספרים אני לא קורא

רמקולים למוזיקה ערבית

אני יוצא למטבח וחוזר

בחורף מצטבר ריח לא נעים

קרבה גדולה עם הקירות

זרות למה שמבחוץ

מהחלון אני רואה שמיים

שולח

קורות חיים

של חילזון