12

אני בתחנת חלל
הקשר והניווט התקלקלו
יש לי חמצן ומזון לעוד שלוש שנים
שבהן אדע שלעולם לא ימצאו את שרידי
.
אבל זו לא בדידות גמורה
התא עם המכשירים שהיו בו אנשים
מקיים את נוכחותם בדמיון
.
אני נופל מתחנת החלל אל האין סוף
זכר האנשים משתלט על תודעתי
ואני זוכר שהם זוכרים אותי
.
אם הייתי תופש שאני לבד
הייתי מת
אין פחד גדול מזה
כל הפחדים נולדים מזה
.
שואלים מה בין אהבה ובין פחד מבדידות
ואני שואל מדוע הבדידות מפחידה
.
הבדידות היא שאיננו קיימים
האהבה היא שעיני האחר רק הן קיומנו
.
או שהיחיד טובע באהבתו ומת
או שהוא בוגד בה והיא מתה

האהבה מתקיימת רק בשקריה
.
ללא השקר האהבה היא מותם של המביטים זה בזה
המבט המופשט נשאף כאד
אל חוֹם שמיים