אור הפנס נופל על שיח עירייה גדול שאפילו ביום צבעו לא ברור. השעה 03:17, רחוק לתוך הלילה, עוד לא קרוב לבוקר למי שלא יישן.
ולמה לא אשן, כי השיח הזה מייאש אותי. בתוכו לילה מוחלט, הוא שולח רק קצות ענפים, עלווה חיצונית, המוארים בפלואורוסנט, ואני לא מבין מה הוא אומר.
אותו עצמו אינני מבין, מה זה אומר שיש שיח.
והוא מפחיד אותי, שיח הלילה הזה, אני לא מבין מה אני אומר. אותי עצמי אינני מבין, מה זה אומר שיש אותי.
אני מחפש למי לתת את עצמי, בגינת העיר הריקה מול שיח, והוא כבר נתן את עצמו ולא מגלה לי, ואני דופק עליו את ראשי, מכה בו, מכה בי, ואין בי תנועה ואין בי מילים, רק אינני ישן.
שירים מאת ניר שטרן 