חלק א
אנשים
חולפים בשורה
במדרכה
ריקה
בקרית היובל
רוח חמימה
עוברת מחלון
אל חלון
בשיכון
שנבנה ב 1962
.
.
.
…
.
.
.
אף פעם לא גרתי בבית עם מרפסת
אבל ראיתי מרפסת
לא בפנים ולא בחוץ
לא על הארץ ולא בשמיים
מעל שטח משותף
שיחים ובלוני גז
על הגג יונים
ובסבך
קיפוד
.
.
.
…
.
.
.
אם האדמה מיטה
השמיים שמיכה
חלומות
למה יש תנועה
גרגרי מקומות
ארועים
שברים
יש ריבועי ערוגה במדרכה
יש עץ בלי תואר
רכוש מחלקת הגינון
עיריית ירושלים
ויש איש שמטאטא
.
.
.
…
.
.
.
.
חלק ב
אני מפחד מהשמים מהעצים
מהאוויר
מהתלת ממדיות של המרחב
לא יכול לנשום
אבל מהמוות לא
בתוך האדמה אין אוויר
.
.
.
…
.
.
.
בתוך הקבר לא ירצו להרוג אותי
לא לצעוק עלי
התולעים קרובות
שקטות
מעבירות אותי
להיות עפר
.
.
.
….
.
.
.
כשעליתי לאוטובוס
הנהג הסתכל עלי
המבט שלו דחף אותי לכביש
יונדאי נסע עלי
על צד אחד שלי
עפתי לפתח פיצוציה
האיש קם מאחרי הבמבות
טאטא אותי
הייתי גדול מדי בשביל הפח
הוא נדנד את ראשו וגרר אותי לצפרדע
היה כתוב עליה פחטר את פחטר
וסמל של עיריית ירושלים
החתול לא הצליח להוציא אותי משם
אבל פועלי הזבל הוציאו
הם התקשרו לאיציק
בינתיים התגלגלתי בירידה
נכנסתי ברכב
עשיתי נזק
יונדאי צהובה
האיש צעק עלי
איציק מהעיריה הגיע
מה אני יעשה איתך
אין לי כסף
קח עשר שקל תאכל משהו
במכולת שלח אותי לעובד
עובד שלח אותי ליחזקאל
תפנה לי את הקרטונים
אני יתן לך שווארמה
לא יכול
רוצים לעזור לך יא זבל
לא יכול
לא היה לי לשלם לאוטובוס
הנהג הסתכל עלי
המבט שלו העיף אותי לכביש
באה יונדאי
.
.
.
…
.
.
.
מפנים דירה
יבגני הובלות לוקחים את הדברים
אנחנו אחרי המשאית בסקודה אדומה
דירה ריקה מאחרינו
דירה ריקה לפנינו
אמא
.
.
.
…
.
.
.
כמה קטן הייתי
כשהייתי ברחם
היו לי מאה עשרים ושמונה תאים
הכרתי אותם
דג זעיר לבקן
באוקיינוס בלי שמיים
אני לא מכיר תאים מלבד אלה
אולי לא גדלתי
.
.
.
…….
.
.
.
כל תא
בגוף שלי
עשוי מברזל
התאים מתפזרים
אבל כל תא –
גבר
.
.
.
…
.
.
.
למשאית רנו יש הילוך כח
למזראטי יש שש עשרה הילוכים
ואני גר בשני חדרי שינה
ושרותים כפולים
.
.
.
…
.
.
.
איש אחד פתח מרכול
איש אחד רוצה הכל
איש אחד נהיה טבח
איש אחד פתאום נשפך
בראי יש איש אחר
לא מוכר שקוף חיוור
פקיד שומה אזרח שומר
כל נישום חובות גורר
רחם פקיד גע בראשי
לך חולי ואף קדשי
.
.
.
….
.
.
.
ביום שלי
יש שתים עשרה דקות
שש בערב ושש בבוקר
כשהאצבע האחרונה של האור
נשמטת
והלילה גמור
בין סוף קלישות האור
למוות שלו
ויש רגע אחד
כמה קלוש
עד מוות
.
.
.
…
.
.
.
אם אזריע אשה
והזרעתי
ייצא איש
שהוא גמד בלתי נראה
ויצא
כשהילד שלי יגדל
שמו יהיה
אספקט
.
.
.
……
.
.
.
בבית הבליעה שלי
תקוע דג
לכן אני רק מציץ
וחוזר לשתיקה
הבית שלי
מאחרי הירח
בחצר גדל משהו
מאוד עדין
כלום שיונק מכלום
ויש לי עריסה
מוצץ בלתי נראה
ואני מנדנד את עצמי
ולא נרדם
.
.
.
…
.
.
.
ועכשיו צריך לאסוף את זה
לאסוף את כל זה איך אוספים את כל זה
אישיות לא אסופה
אבל אוספת
אוספת מתפוררת אוספת את הפירורים
אבל לא בסדר הנכון
ניר (קוראים לי)
נפלו לי מהידיים (כי קראו לי)
הקול שובר אותי כמו שזמרת אופרה שוברת כוס
נשברו
התחתנתי ועכשיו אני לא יודע איפה המטאטא
איפה הפח
היד שלי נפלה
לא יכולה לזרוק אותי לפח
רפלקסיה
לקט רפלקסיות
שתיים מיונז
טחינה אחד
שביבי תפוח אדמה
וכבר אני
בצד האפל
של קניון הדר
.
.
.
…
.
.
משורר צריך שיהיה לו קול
סגנון
גביש
יופי
אחיזה במציאות
היא חומר הגלם לשירה
בלעדיה
זה חלום
חלום תמיד משעמם כשאין לו פתרון
להקשיב לבכי
עם שיעולים
פעם יבשים ופעם לחים
עובר מנביחות השתנקות לזרם סחי
משעמם עוד יותר
בכי נאסף לשיר
ים נאסף אל אבותיו
אצבעות סוף האפור הסגול נאספות
אל חושך
שנאסף אל חושך עמוק ממנו
החולה נאסף אל שנתו הדומעת
הדואב אל הזאב
שמפזר.
.
.
…
.
.
אתה כותב עכשיו
תכבד
תתרכז
תיגע במשהו
לעזאזל תשתוק
אל תהיה גרפומן
מפזר
מילים
כמו מישהו שחולם עם ההרדמות איך הוא מרסס ממכונת יריה
שלא יראו אותו נרדם
שלא יראה את עצמו
תפסיק כבר לכתוב
שיר זה שקט
אתה מרעיש
.
.
.
…..
.
.
.
חוטי נבט לומדים
ידך מושטת
אני משפיל מבט
את לומדת
שזה לא אומר
האדמה מרעידה
כמו כלב בשעת רעם
והיא שמחה
שמרגישה
ילדי תוך האדמה לומדים
על המחשבה לראות
ברגרסיה אל הסתיו
ורעד אביב כבר מחשיך את התהום
.
.
.
….
.
.
.
קפצן ירוק
אני רואה אותך
גם צופית
וזבוב
מגרד לי
מתעטש
אולי אלמד לנשום
.
.
.
לקפוץ לקפוץ
טיפה טיפה
כבד קיבה
בלב בלון
ובגרון בטון
.
.
.
…
.
.
.
חלק ג
צול זה צול
ניפל זה ניפל
מופה זה מופה
ברז כדורי
ברז פרח
טפלון זה לא פשתן
שבדי זה לא ג'בקה
תן לי שתי גומיות
סט כיור מטבח
סופר שבע
תעשה לי הנחה
.
.
.
אין לי את כל היום
מה יש לך
אני לא משחק
זוז
שירים מאת ניר שטרן 