השירה והכתיבה שכאן, נולדו בעקבות תקופה של יותר משנה שמצבי הבריאותי לא איפשר לי להמשיך לכתוב תרגום וביאור על ספר הריפוי מאת אבן סינא, שאחריו התכוונתי להתחיל בכתיבת תרגום וביאור על כתבי אריסטו.
בשנה הזו סבלתי מחוסר היכולת ליצור. שכבתי כמעט כל היום במיטה בלי לעשות דבר. חשבתי, הרגשתי, כאבתי, התבגרתי, אחרי כעשרה חודשים כאלה, היה לי קשה להחזיק הכל לעצמי בלי לכתוב שום דבר. השירים התחילו להיכתב כמו מעצמם, הם היו לי קלים יותר לכתיבה. פחות דרשו ריכוז אלא כמו נבעו מעצמם.
השפה הפילוסופית שלי, של הפילוסופיה העתיקה, כמעט לא נגישה לאנשים אחרים. כדי לראות את הכותב דרך כתיבתו, צריך מיומנות גבוהה בשפה הזו, וזה כמעט לא נמצא כלל. לכן קסמה לי האפשרות לכתוב שירה או פרוזה, שם אפשר לומר את עצמי לאנשים אחרים בקלות רבה הרבה יותר, אלו שפות שרוב האנשים מבינים. אבל נוכחתי שזה לא מצליח. אני לא מרגיש שבכתיבה עובר מה שרציתי. בפילוסופיה זה עובר, רק שאין למי, וכנראה כך צריך להיות. השאלה של מי שומע היא לא באחריותי.
אני מצרף כאן משהו שהתחלתי לכתוב בפרוזה, וחשבתי שהוא יהיה ספר, אבל נוכחתי שזה לא באמת אומר מה שברצוני לומר.
שירים מאת ניר שטרן 