18

לחפור בגוש הכבד הזה

הענק

כמו בלאומילך באמצע תל אביב

לקדוח לדחוף כלום לא זז

בתור לבית מרקחת

באוטובוס

בשינה

אני שקט לגמרי

קודח כמו מטורף בסלע שעומד עלי

זה או הוא או אני

שום דבר שאני עושה לא משפיע

הוא המציאות אני החלום

מאת: nirstern

http://nirstern.wordpress.com/

7 תגובות על ״18״

  1. ״הוא המציאות ואני החלום״
    חיבר אותי למה שאמרת בשיעור האחרון (שמעתי ביוטיוב) על האהבה שקדמה ליעקב ורחל, והמופשט שקדם לחומר.
    ואינני יודע אם כיוונתי לדעתך 😀

    אהבתי

    להגיב

    1. בשיר אני משתדל שזה ייצא ישר מהבטן, בלי לדעת מה נכתב
      אבל מן הסתם אתה צודק (:
      .
      בעצם (אני לא יודע לפרש את זה יותר ממך), זה לא מתאים, כי תפישה של המופשט לפני החומרי ממלאת באור. זו התרוממות מהחושך של החומר העכור.
      כאן זה להיפך, כאילו אי אפשר להימלט מהחושך של החומר, ונדמה שהוא המציאות לבדו

      אהבתי

      להגיב

  2. אולי זה ביטוי לייאוש
    עם קצת אירוניה שחורה
    הסלע כמו מנצח את הרמב"ם
    מוכיח בכח שהוא המציאות ולא המופשט

    כמו שהתורה אומרת לא לפחד מריבוי הסוסים של האוייב, ואתה לא מפחד, ובאים הסוסים ודורכים עליך ואתה מפרפר ולא מצליח לזוז, והנה הם ניצחו את התורה ומה תעשה עכשיו

    אהבתי

    להגיב

      1. כמובן שזה חידה,
        בהשערה הרופפת שלי כן,
        הכשלון כשלעצמו הוא לא רע. לא אמור שלא יהיה כשלון. לפעמים מרגישים שהרע ניצח סופית ואין תקווה, אבל עצם העובדה שמרגישים את זה, משאיר את זה בתוך הטוב והקדושה. נשארת הראייה מה טוב ומה רע ומה המלחמה, גם אם יש רגע שבו מפסידים בה.
        שבע יפול צדיק וקם, שמעתי שאין הכוונה שאע"פ שנפל עדיין הוא צדיק כי לבסוף קם. אלא בגלל שנפל הוא צדיק. כי בלי התחושה שהרע כבש הכל ונצח, לא מכירים את הרע, והאור הוא רק על רקע החושך. בלי לדעת את החושך באמת, האור שטחי, לא מפולש.
        נצחון אמיתי של הרע, הוא כשמפסיקים להיות יכולים להבחין בו. אנשים מתייבשים, מאפירים, מתאבנים, ולא מבחינים שהאפור המשמים שהוא חייהם זה רע. מבחינתם זה "נורמלי". סוחבים. מרוויחים, נוסעים לנופש, מחליפים רכב, הולכים למסעדה, מגדלים ילדים. כמו כולם, הכל נורמלי ותקין, אין שום דבר מחוץ למעגל הזה. ממילא זה הטוב.
        כשמאבדים את ההבחנה, נרדמים, זה הכשלון האמיתי. הרע. זה באמת גם הכאב והעצב האמיתיים. למרות שזה בלי אש. דווקא כי זה בלי אש. האש היא שמחה ואור גם כשהיא שורפת ועושה כוויות. אפילו יאוש הוא טוב אם הוא שורף. הוא רע רק אם הוא אפר כבוי.

        Liked by 1 person

כתיבת תגובה